חפש עורך דין לפי תחום משפטי
| |

פסק-דין בתיק בר"ע 651/05

: | גרסת הדפסה
בר"ע
בית המשפט המחוזי ירושלים
651-05
19.6.2005
בפני :
אורית אפעל-גבאי

- נגד -
:
עפרה נלה מיזם
עו"ד ירון רבינוביץ ושות'
:
1. שמואל ליבאי
2. משה שיינפלד

עו"ד טליה טריינין גורן
פסק-דין

1.         המבקשת הגישה לבית משפט השלום תביעה נגד המשיבים לתשלום סך של 461,389 ש"ח בגין דמי שכירות שהנתבעים חייבים לה, לפי הטענה, כערבים לחובותיה של חברת קיו. אר. שירותי מחשב ותקשורת (1990) בע"מ, אשר הפרה הסכם שכירות שנחתם עם המבקשת בגין נכס מקרקעין שבבעלותה.

            בתאריך 27.1.03 הסתיימה שמיעת הראיות ובית המשפט הורה למבקשת להגיש את סיכום טענותיה בכתב עד לתאריך 10.3.03. משלא  הוגשו הסיכומים במועד, ניתנה התראה בדבר מחיקה מחוסר מעש, ולבקשת המבקשת ניתנה אורכה להגשת הסיכומים בתאריך 4.9.03. משלא הוגשו הסיכומים, ביקשו המשיבים, בתאריך  29.12.03, כי התביעה תידחה או תימחק. בתגובה ביקשה המבקשת אורכה נוספת להגשת הסיכומים, וזו ניתנה לה. לאחר מכן התבקשו שתי אורכות נוספות, וגם בקשות אלה נענו על ידי בית המשפט בחיוב. האורכה האחרונה ניתנה בתאריך 16.3.04, ולפיה נקבע המועד להגשת הסיכומים לתאריך 16.4.04.

            משלא הוגשו הסיכומים, דחה בית המשפט בתאריך 15.8.04 את התביעה וחייב את המבקשת בתשלום הוצאות ושכר טירחה לכל אחד מן המשיבים בסכום של 30,000 ש"ח בתוספת מע"מ.

            המבקשת חשה וביקשה ביטול פסק הדין. בבקשה, אשר הוכתרה בכותרת "בקשה דחופה לביטול פסק דין, לביטול הוצאות ולעיכוב הליכים ולהארכת מועד להגשת הסיכומים", נטען כי אביה של ב"כ המבקשת אושפז בבית חולים במצב של חוסר הכרה, ולכן לא עלה בידיה להגיש את הסיכומים במועד. לאחר תקופת היעדרות ממושכת היתה ב"כ המבקשת נתונה בעומס עבודה מכביד, אשר גרם לכך שנשתכח מליבה הצורך לבקש אורכה נוספת להגשת הסיכומים.

            בית משפט קמא דחה את הבקשה לביטול פסק הדין וחייב את המבקשת בתשלום הוצאות ושכר טירחה בסכום של 4,500 ש"ח בתוספת מע"מ. בית המשפט מצא, כי התנהגותה של ב"כ המבקשת הגיעה כדי רשלנות רבתי, אשר מצדיקה דחיית הבקשה לביטול פסק הדין, והוסיף, כי בנסיבות העניין, לאחר שנשמעו הראיות, לא היה מקום להסתפק במחיקת התביעה, במובחן מדחייתה, שכן החלטה כזו - המוחקת את התביעה - היתה פותחת פתח לשמיעה חוזרת של המשפט.

2.         מכאן הבקשה לרשות ערעור שהובאה לדיון בפני.

            בהסכמת בעלי הדין אני מחליטה לדון בבקשה כאילו ניתנה הרשות והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה. לא בלי היסוס הגעתי למסקנה, כי דין הערעור להתקבל. להלן אפרט נימוקי.

3.      לא יכול להיות חולק על כך, כי דרך הילוכה של המבקשת בניהול התביעה בבית משפט קמא לא היתה ראויה. המבקשת השתהתה בהגשת הסיכומים בכתב עת רבה, ועל אף האורכות שניתנו לה לא הגישה את הסיכומים אלא בעת הגשת הבקשה לביטול פסק הדין. בפרק הזמן שבין האורכה האחרונה שניתנה להגשת הסיכומים (בחודש מרץ 2004) ועד למתן פסק הדין הדוחה את התביעה (בחודש אוגוסט 2004) נעדרה ב"כ המבקשת לתקופה של כחודש מן העבודה לנוכח מחלת אביה, ואולם אין בכך כדי להוות צידוק מספיק לאי הגשת הסיכומים לאחר החזרה לעבודה, או לפחות להגשת בקשה להארכת המועד להגשתם. עוד יש להזכיר, כי משרד ב"כ המבקשת מונה עורכי דין רבים, אשר יכולים היו להושיט עזרה לחברתם שנקלעה למצוקה אישית ולמנוע את התקלה שארעה בניהול ההליך.

4.         מצב הדברים שתואר הצדיק קבלת החלטה בדבר עשיית שימוש בסנקציה הקבועה בתקנות 160(ד) ו- 157(3) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות).

            אזכיר, כי תקנה 160(ד) לתקנות מורה, כי דינו של בעל דין אשר לא הגיש סיכומיו במועד שנקבע יהא כדין בעל דין שלא התייצב במועד שנקבע לדיון. תקנה 157(3) לתקנות קובעת, כי כאשר התייצב הנתבע ואילו התובע לא התייצב, " רשאי בית המשפט, לפי בקשת הנתבע, למחוק את התובענה או לדחותה;...". עוד יש להזכיר בהקשר זה את הוראות תקנה 156 לתקנות הדנה במחיקת תובענה מחמת חוסר מעש. תקנת משנה (א) מורה לבית המשפט או לרשם " ליתן הודעה לבעלי הדין או למי שבית המשפט הורה בדרך שהורה לבוא וליתן טעם מדוע לא תימחק התובענה". אם לא ניתן טעם (תקנת משנה (ב)), או שהטעם שניתן אינו מניח את הדעת (תקנת משנה (4)), רשאי בית המשפט למחוק את התובענה.

            עיון בשני ההסדרים שהובאו לעיל מעלה, כי עובר לעשיית שימוש בהחלטה בדבר מחיקה או דחייה של תובענה בטרם הגיע ההליך למיצויו, בעטיו של מחדל שבסדרי הדין, מן הראוי להביא לידיעתו של בעל הדין העלול להיפגע כי מבקשים לנקוט נגדו בסנקציה של מחיקה או דחייה. כאשר המדובר במחיקה או בדחייה בשל אי הגשת סיכומים, שכמוה כאי התייצבות, פועל בית המשפט לבקשת בעל דין. " נמצא שבהעדר בקשת הנתבע לא היה בכוחו של בית המשפט לתת פסק דין" (ע"א 4727/99 חיים חדד נ' מועצה מקומית "מגדל", תק-על 2000(3) 1128). בקשה כזו, המוגשת כבקשה בכתב, מובאת לידיעת הצד שכנגד (ראה תקנות 240 ו- 241(ב) לתקנות), והוא רשאי לנקוט בכל דרך דיונית הנראית לו ביחס אליה. כאשר המדובר במחיקה מחוסר מעש, ביוזמת בית המשפט, מיידע בית המשפט את בעלי הדין על ידי משלוח התראה. " ההתראה מהווה תנאי להפעלת הסמכות. ההתראה מהווה בו זמנית גם הד להתנהגותו הקודמת של בעל הדין וגם אות מוקדם לתוצאות אותה התנהגות. בעל דין המתעלם מן ההתראה מגלה את רצונו לנטוש את ההליך" (ע"א 2237/01 עראידה נ' המועצה להסדר הימורים בספורט, פ"ד    נו(1) 865, 868).

5.         בענייננו, הגישו המשיבים בעבר בקשה לדחיית התביעה מחמת אי הגשת סיכומים. בקשה זו הוגשה בחודש דצמבר 2003, הובאה לידיעת המבקשת, אשר במענה לה ביקשה אורכה להגשת הסיכומים, וזו ניתנה לה. המשיבים לא ראו לחזור ולבקש את דחיית התביעה פעם נוספת, כאשר המבקשת החמיצה את המועד הנוסף שנקבע להגשת הסיכומים. בדחותו את התביעה בפסק הדין מיום 15.8.04 פעל בית המשפט ביוזמתו ובלא שהיתה מונחת בפניו בקשה של המשיבים בעניין זה. בנסיבות העניין, לא ניתן לראות בבקשה שהגישו המשיבים בחודש דצמבר 2003 כמחוללת את פסק דינו של בית המשפט מחודש אוגוסט 2004, שכן בקשה זו נדחתה בשעתה וניתנה אורכה נוספת להגשת הסיכומים. לאחר מכן אף ניתנו אורכות נוספות, לבקשת המבקשת. היינו, אין המדובר בבקשת המשיבים שלא נדונה או ב"פסק זמן" דיוני, אשר יכולים היו לאפשר חזרה לבקשה מוקדמת למחיקה או לדחייה של התובענה. במלים אחרות, בפני בית המשפט לא היתה מונחת בקשה לדחייה או למחיקה של התובענה עובר למתן פסק הדין מיום 15.8.04.

במצב דברים זה, יכול היה בית המשפט, ביוזמתו, לעשות שימוש בסמכות הקבועה בתקנה 156 לתקנות בדבר מחיקה מחוסר מעש, ואולם במקרה כזה היה הכרח במשלוח התראה בדבר הכוונה לנקוט בסמכות הקבועה בתקנה זו. כך נהג בית המשפט בתאריך 18.6.03, כאשר שלח למבקשת התראה בדבר מחיקה מחוסר מעש. בתגובה להתראה, הוגשה בקשה להארכת מועד להגשת הסיכומים, וזו התקבלה.

בחינת ההליך שהתנהל בבית משפט קמא מעלה, איפא, כי בשתי ההזדמנויות בהן נשקלה האפשרות לדחות או למחוק את התובענה בשל אי הגשת סיכומים במועד, קיבלה המבקשת הזדמנות להגיב; היא הגיבה, וכתוצאה מן התגובה זכתה באורכה נוספת להגשת הסיכומים. הזדמנות זו לא ניתנה למבקשת עובר למתן פסק הדין הדוחה את התובענה. ודוק: אין המדובר במחיקת התביעה, המאפשרת הגשה חוזרת שלה, אלא בדחייתה, בשים לב לשלב המתקדם של ההליך כפי שביאר בית המשפט קמא בהחלטה הדוחה את הבקשה לבטל את פסק הדין. כך אירע, שפסק הדין הדוחה את התביעה באופן הסותם את הגולל על האפשרות לחזור ולהגישה, ניתן בלא שלמבקשת ניתנה הזדמנות לומר את דברה ולאחר שבקשות חוזרות ונשנות שהגישה להארכת המועד להגשת הסיכומים, נענו בחיוב.

6.         כפי שבואר לעיל, מחדלה של המבקשת בהגשת הסיכומים היה מתמשך. אף אם ניתן לראות בהיעדרותה של ב"כ המבקשת מן העבודה במשך כחודש טעם מוצדק לאי הגשת הסיכומים, אין בכך כדי להאציל על מחדליה לפני כן ואחרי כן. במצב דברים זה צדק בית המשפט, כאשר ראה לנקוט בהליך של דחיה או מחיקה, ואולם שומה היה עליו להביא לידיעת המבקשת את כוונתו, על מנה לאפשר לה להגיב ולומר את דברה. זאת לא נעשה. נזכיר, כי המדובר בהליך שעמד בפני סיום, ואשר מרבית העבודה בו כבר הושקעה.

            לא למותר לחזור ולהזכיר, כי " ... בדחייתה של תובענה מטעמים שבסדר הדין, אשר אינם יורדים לגופה של העילה המשפטית הנטענת בה, יש כדי לגרום לפגיעה קשה בזכות הגישה לערכאות, שהינה זכות יסוד. החלטה שיש בה כדי לשלול את מימושה של זכות יסוד זו שקולה מבחינת תוצאתה האופרטיבית לשלילת הזכות המהותית שמכוחה מבקש אדם סעד מבית המשפט, וזאת אף בלי להיזקק לבחינת העילה הנטענת לגופה. תוצאה זו קשה היא..." (רע"א 1958/00 נדב נ' סלון מרכזי למכונות כביסה וטלויזיה בבית אל על, פ"ד נה(5) 43, 47). ובמקום אחר: " במציאת נקודת האיזון הראויה בין השיקולים השונים שפורטו לעיל, על בית המשפט להתחשב בנסיבות המיוחדות לכל מקרה ואין לקבוע כלל נוקשה בבחינת 'ייקוב הדין את ההר' אשר יקפח באופן גורף את זכותם של בעלי דין לנהל הליך שיפוטי" (רע"א 8743/01 אריעד מבנים בע"מ נ' אבי את אריק הנדסת חשמל בע"מ, פ"ד נו(4) 61,64). אחת הדרכים לריפוי הנזק שנגרם על ידי מחדלו הדיוני של בעל דין הוא הטלת הוצאות לחובתו.

7.      סיכומם של דברים. המבקשת ניהלה את ההליך בבית משפט קמא באופן רשלני במיוחד, ואולם היא היתה זכאית לקבל הזדמנות לומר את דברה עובר למתן פסק הדין הדוחה את התביעה. לפיכך, אני מחליטה לקבל את הערעור ולבטל את החלטתו של בית משפט קמא הדוחה את הבקשה לביטול פסק הדין מיום 15.8.04. בהתאם לאמור לעיל, דינו של פסק הדין להתבטל, ואולם בנסיבות העניין ולנוכח אופן התנהלותה של המבקשת עד כה, אני רואה להתנות את ביטול פסק הדין בתשלום הוצאות ושכר טירחה למשיבים (ראה תקנה 201 לתקנות).

אשר על כן, אני מחליטה לבטל את פסק דינו של בית משפט קמא מיום 15.8.04. תנאי לביטולו של פסק הדין הוא תשלום הוצאות המשיבים ושכר טירחת עו"ד בסכום כולל של  20,000 ש"ח בתוספת מע"מ. לא ישולם הסכום האמור עד לתאריך 10.7.05 - יעמוד פסק הדין בעינו. התיק יוחזר לבית משפט קמא על מנת שיקצוב את המועדים להגשת הסיכומים. תשומת הלב לכך שסיכומי המבקשת צורפו לבקשתה לביטול פסק הדין.

ניתן היום י"ב בסיון, תשס"ה (19 ביוני 2005) בהיעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות:
לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.

 


כתבות קשורות

    חזרה לתוצאות חיפוש >>